הבחירה ה-43 הגיעה בדראפט ה-NFL והאוהדים בשיקאגו כססו ציפורניים. אומנם היה מדובר כבר בסיבוב השני, אך זאת עדיין הנקודה בה אפשר למצוא שחקנים פותחים מצוינים, ולעיתים רחוקות אפילו כוכב (ע"ע רוב גרונקאווסקי).

• למי שפספס: סיכום הסיבוב הראשון בדראפט
• יום הבוחר: המנצחים והמפסידים של דראפט ה-NFL

מרבית האוהדים רצו שחקן התקפי, רסיבר או טאקל, הם גם לא יגידו לא לאיזה קווטרבק שנפל מהסיבוב הראשון. אופציה נוספת היא שחקן הגנה, קורנרבק או סייפטי, שהיו למכביר בנקודה הזאת. והנה, ההתרגשות מגיעה לשיא, רוג'ר גודל עומד להכריז, קבלו אותו: "בבחירה ה-43, השיקאגו ברס בוחרים בקול קמט, טייט אנד מאוניברסיטת נוטראדם".

"טייט אנד?? באמת בחרנו טייט אנד??? יש לנו כבר עשרה בסגל !@#$#%%^ *~&!"

*

הטענה הזאת לא נשמעה רק בשיקאגו, אלא היה רעיון שהודהד בתקשורת הארצית, במטרה לנגח את מנכ"ל הקבוצה ראיין פייס (שרבים בתקשורת לא אוהבים כי הוא מסרב לדבר איתם, אך הם מתרצים את זה בגלל הבחירה במיטש טרוביסקי). אבל האם זה כל כך נורא להחזיק 10 טייט אנדים בשלב הזה של העונה?

לפני שאתם עונים צריך לזכור משהו, בשלב הזה של העונה סגל הקבוצה יכול למנות עד 90 שחקנים, שיצטמצם ל-53 לפי מחזור הפתיחה. קבוצות נוהגות בשלב הזה להחזיק בסגל שחקנים שהם רואים כפוטנציאל עתידי – לסגל המורחב או לקבוצת האימונים – ולאו דווקא מתעסקות בעמדות. את זה מרבית האוהדים שוכחים.

אבל לעמדות יש משמעות כשמרכיבים סגל, אנסה לעשות קצת סדר.

*

פרט קטן שחשוב להכיר לפני שמתחילים: יש מערכים התקפיים והגנתיים (4-3 לעומת 3-4) שמשפיעים על כמות השחקנים בכל עמדה. לצורך העניין אנחנו מאמנים של שיטת התקפה מסורתית ושיטת הגנה 3-4, ששולטת היום בליגה.

כמו כן, בהכללה, חמשת השחקנים האחרונים בסגל הם שחקנים שמצטיינים בקבוצות המיוחדות, שם לעמדה שלהם יש פחות משמעות. לכן, בשנים מסוימות יכול להיות שנראה עיוותים, אך אנחנו נתייחס לממוצע בליגה.

אז להלן חלוקת העמדות בסגל שמונה 53 שחקנים, כאשר החל מהשנה יהיה ניתן לרשום 48 בסגל המשחק:

התקפה

קווטרבק (2): ב-80 השנים הראשונות של הליגה היה "הכרחי" להחזיק לפחות שלושה קווטרבקים בסגל. אך כמו בהרבה דברים, גם את התפיסה הזאת שינה ביל ביליצ'ק, כשהתחיל לשמור רק שניים (העמדה הנוספת שהתפנתה הוקדשה לשחקן ייעודי בקבוצות המיוחדות), בנוסף לקווטרבק בקבוצת האימונים. היום זה הסטנדרט בליגה, אך יש קבוצות שיעדיפו לשמור שלושה, אם קיים אצלם שחקן מבטיח שהן פוחדות שיברח לקבוצה אחרת.

רץ (3): פעם העמדה החשובה ביותר במשחק, שהפכה בשנים האחרונות לכמעט נכחדת. בעבר קבוצות החזיקו ארבעה רצים ופולבק, אך היום, עם ירידת קרנה של העמדה, הקבוצות יעדיפו להחזיק רק שלושה רצים. קבוצות שיעדיפו להחזיק יותר הן כאלה שמחזיקות פולבק, או שיש להן רץ שתורם באספקט אחר של המשחק (החזרת בעיטות, קבוצות מיוחדות).

רסיבר (6): מכיוון שעברנו לליגה של מסירות, העמדה הצעירה ביותר בפוטבול מקבלת דגש מיוחד בשנים האחרונות. אנחנו כבר לא נחרדים לראות הרכבים של ארבעה רסיברים על המגרש, ולשחקן החמישי יש משמעות אמיתית. בדרך כלל השחקן החמישי והשישי יהיו גם כאלה שיש להם יכולת לשחק בקבוצות המיוחדות.

טייט אנד (4): עמדת הטייט אנד היא העמדה שהתפתחה הכי הרבה מאז הקמת הליגה. האנדים הראשונים היו למעשה רסיברים, ורק לאחר מכן קיבלנו את השחקנים הראשונים שיכולים לחסום ולתפוס כדורים באותה רמת כישרון (הראשון היה מייק דיטקה).

היום יש בליגה שני סוגים (עיקריים) של טייט אנדים – טייט אנד אול ארואנד (Y או In-Line) וטייט אנדים תופסים (U או Move), שהתפתחו ב-20 השנה האחרונות. ביליצ'ק אוהב להשתמש בסוג נוסף, טייט אנד חוסם (H-back), שמחליף את תפקיד הפולבק המסורתי (השחקן שבחר בדראפט האחרון עונה על ההגדרה הזאת).

במצב אופטימלי הקבוצות ירצו לשמור שני שחקני אול-ארואנד (ג'ייסון וויטן או ג'ורג' קיטל) שיודע לחסום אך יכול גם להוות איום אווירי, ושני שחקנים "תופסים" שיודעים לתפקד כרסיברים (ג'ימי גראהם או טרוויס קלסי). בסגנון ההתקפה שמוביל אנדי ריד, עם מערכים של שני TE פותחים, ונפוץ בשליש מהליגה (גם הברס ביניהן), אנחנו נראה גם קבוצות שמחזיקות חמישה או שישה טייט אנדים בסגל הסופי.

קו התקפה (9): כאן כמובן אנחנו מדברים על שלוש עמדות שונות. בהרכב הפותח יופיעו חמישה שחקנים – שני טאקלים (ימני ושמאלי), שני גארדים (ימני ושמאלי) וסנטר, כאשר החל מהשנה הליגה מחייבת לרשום 8 שחקנים בטופס המשחק. בכל קבוצה יהיה טאקל מחליף שיכול לשחק בשתי העמדות (swing tackle), גארד וסנטר מחליפים ושחקן נוסף לשיקול הקבוצה (בד"כ טאקל צעיר בשלבי התלמדות). כמובן שיש עדיפות לשחקנים שיכולים לשחק יותר מעמדה אחת.

סה"כ שחקנים בעמדות ההתקפה: 24 (בטופס המשחק יירשמו – 2 ק"ב, 3 רצים, 5 רסיברים, 4 טייט אנדים ו-8 שחקני קו התקפה, סה"כ 22).

הגנה (מערך 3-4)

קו הגנה (6): לפי המערך שבחרנו יש שלושה שחקנים פותחים בכל קבוצה. דיפנסיב טאקל אחד (או Nose Tackle) ושני דפנסיב אנדים (שיותר קרובים בסגנון המשחק שלהם לטאקלים במערך 4-3). לכל שחקן יהיה בד"כ מחליף אחד.

ליינבקרים (10): גם כאן יש לנו שני סוגים שונים של שחקנים: שחקני ה-Edge (יתפקדו כאנדים במערך 4-3) והליינבקרים המסורתיים שנמצאים במרכז ההגנה ומנהלים אותה משם. בד"כ הקבוצות יעדיפו לשמור 5 שחקנים בכל עמדה.

שחקני קו אחורי (10): שוב מדובר בשתי עמדות שונות לחלוטין, אך בהחלטה על חלוקת המקומות בסגל ההנהלה תתייחס אליהם כעמדה אחת. בהרכב פותח מסורתי כל קבוצה תחזיק שני קורנרבקים (Boundary CB) ושני סייפטי'ס.

בנוסף אליהם יש גם "ניקל בק", שהוא קורנרבק שתפקידו לשמור על הסלוט רסיבר או הטייט אנד, ו"דיימונד בק", שהוא שחקן קו אחורי נוסף שמצטרף במהלך מסירה מובהקים (לדוגמה: דאון 3 ו-20). יש קבוצות שיעדיפו לשמור 6 קורנרים ו-4 סייפטי'ס, יש כאלה שיעדיפו חמש וחמש (אגב, גם בעמדת הסייפטי יש שוני בין השניים, אך זה לפוסט אחר).

סה"כ שחקנים בעמדות ההגנה: 26 (בטופס המשחק יירשמו – 5 שחקני קו הגנה, 9 ליינבקרים, ו-9 שחקני קו אחורי, סה"כ 23).

קבוצות מיוחדות

בועט (1) – השחקן שהתפקיד שלו לשים נקודות על הלוח. בחצי המאה האחרונה, שחקן מתמחה שזה תפקידו היחידי במשחק. יחליף את הפאנטר במקרה של פציעה.

פאנטר (1) – שחקן שהתפקיד שלו להרחיק את הכדור כמה שיותר רחוק ובד"כ להיות ההולדר (ע"ע) של הבועט. יחליף את הבועט במקרה של פציעה.

לונג סנאפר (1) – שחקן מקביל לסנטר (קו התקפה), אך כזה שמתמחה בהוצאת הכדור למרחק גדול יותר לבועט או לפאנטר. השחקן היחידי שאין מחליף בקבוצה.

הולדר (0) – לאורך ההיסטוריה את התפקיד הזה מילא הקווטרבק המחליף של הקבוצה, אך בשנים האחרונות התפקיד עבר לפאנטר (למרות שיש כאלה שהם גם וגם). היום אין כמעט קבוצות שמשתמשות בשחקן מעמדה אחרת.

מחזיר בעיטות (0) – שחקן שזאת אינה העמדה העיקרית שלו, ובד"כ יהיה רץ, רסיבר או קורנר. רק המצטיינים (דווין האסטר או קורדרל פטרסון) יהפכו אותה לעמדה העיקרית שלהם.

סה"כ שחקנים בעמדות המיוחדות: 3, שכולם נרשמים בטופס המשחק.